<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חולין</h1>
<h2>דף לא.</h2>
וביעתא דאבשלא בהדי בשרא אסור לאכלה בחלבא משום דבלעא מן בשרא. ותרנגולת טריפה דהוה טעינא שיחלא ורמיתא בתר דאיטריף אסיר [נ"ח ע"א], דאע"ג דולד דבהמה כי האי גונא שרי דעובר לאו ירך אמו הוא, כר' יהושע דאמר ולד טריפה יקרב לגבי מזבח, והאי דאסר רבא [סנהדרין פ' ע"א] בולד נוגחת ובולד נרבעת משום דהיא וולדה נגחה והיא וולדה נרבעה, והאי דשרינן בן תשעה חי בשחיטת אמו, לאו [משום] דעובר ירך אמו [הוא], אלא משום בהמה [בבהמה], וקא מרבינן כל שבבהמה תאכלו, לרבות את הולד, גבי ביצים כיון דמעורין בגופה כגופה דמיין. ותרנגולת טריפה דרמית ביצה בין נגמרה קליפתה בין לא נגמרה אסורה. ו[ביעי ד]ספק טריפה משהינן להו אי הדרא וטענא שריין הני והני, ואי לא אסירן, אלו דברי בעל הלכות. וכתב אחד מן המחברים הכי ומאן דהוה ליה עיזא וחלב מינה חלבא ושחטה ואשתכח טריפה אסור למיכל מההוא חלבא, ודוקא דידעינן דמקמי דנחלוב ההוא חלבא הוה טריפה, כגון דאמרי' [נ"א ע"א] הגליד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים קודם שחיטה. ובאנו לפרש דברי מחבר זה, כי הוא טריפה בידי אדם או זולתו כגון נקובת מחט וכל דומיהן, אבל טריפה בידי שמים כגון טריפה בבני מעיים בההוא ודאי לא קאמרינן, דאי אפשר למיקם עלה דמילתא דאמרי' השתא הוא דאטרפה, והחלב שנחלב ממנה בחייה ליכא למימר בה הכי.
